משימות חלל ממושכות חושפות את גוף האדם לתנאים קיצוניים, ואחת התופעות המדאיגות שהתגלו בקרב אסטרונאוטים היא שינויים משמעותיים בראייה. מחקר עדכני מצביע על כך שכ-70% מהאסטרונאוטים ששהו בין שישה ל-12 חודשים בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) חוו תסמונת נוירו-אוקולרית הקשורה לטיסה בחלל (SANS – Spaceflight-Associated Neuroocular Syndrome).
SANS כוללת תסמינים כמו נפיחות בעצב הראייה, שינוי בצורת גלגל העין, ירידה בלחץ התוך-עיני, ואף קפלים ברשתית. תופעה זו מתרחשת כאשר נוזלי הגוף משתנים בתנאי מיקרו-כבידה, מה שמוביל לעלייה בלחץ תוך-גולגולתי והשפעה על העיניים. למרבה המזל, במקרים רבים השינויים הללו הפיכים לאחר החזרה לכדור הארץ, אך ההשלכות לטווח הארוך עדיין אינן מובנות לחלוטין.
מה גילו החוקרים?
צוות מחקר מאוניברסיטת מונטריאול בחן שלושה מדדים מרכזיים בעיניים של אסטרונאוטים לפני ואחרי שהייה ממושכת בחלל:
- קשיחות רקמות העין – משקפת את עמידות העין לשינויים במבנה שלה.
- לחץ תוך-עיני – מדד ללחץ נוזלי העין, האחראי על שמירה על צורתה.
- משרעת הדופק בעין – מתארת שינויים בלחץ העין בהתאם לפעימות הלב.
המחקר הראה כי לאחר השהות בחלל חלה ירידה של 33% בקשיחות העין, ירידה של 11% בלחץ התוך-עיני וירידה של 25% במשרעת הדופק בעין. נתונים אלו מצביעים על שינויים ביומכניים משמעותיים שיכולים להשפיע על הראייה במשימות חלל ארוכות.
נוסף על כך, נמצא כי חמישה אסטרונאוטים פיתחו עובי חריג של הכורואיד – שכבת כלי הדם שבעין. אצלם עובי השכבה הגיע למעל 400 מיקרומטר, בעוד שבדרך כלל העובי התקין עומד על 200-300 מיקרומטר. ממצא זה מעיד על עלייה בלחץ התוך-עיני, תופעה שעשויה להיות בלתי הפיכה במקרים מסוימים.
מה גורם ל-SANS?
הגורם המרכזי שנחקר הוא השינוי בחלוקת נוזלי הגוף במיקרו-כבידה, אשר מפחית את השפעת כוח המשיכה על הנוזלים ומוביל לזרימתם לכיוון הראש. גורמים נוספים עשויים לכלול חשיפה לרמות גבוהות של CO₂, פעילות גופנית בתנאים ייחודיים ושינויים דינמיים בזרימת הדם.
מה המשמעות עבור משימות מאוישות למאדים?
בעוד שהשפעות קצרות טווח של SANS נראות הפיכות, השפעות של חשיפה ממושכת למיקרו-כבידה עשויות להיות חמורות יותר. מסע למאדים צפוי להימשך שישה חודשים לפחות לכל כיוון, כך שאם לא יימצא פתרון, אסטרונאוטים עלולים להתמודד עם ירידה משמעותית בראייה במהלך המשימה ואף לנזקים בלתי הפיכים.
כיצד ניתן לטפל ולמנוע את הבעיה?
כיום סוכנויות חלל עוסקות בפיתוח מגוון פתרונות למניעת התסמונת, בהם:
- תרופות להורדת הלחץ התוך-עיני.
- תזונה מותאמת המסייעת בוויסות נוזלים בגוף.
- מכשירים היוצרים לחץ שלילי על פלג הגוף התחתון כדי למנוע הצטברות נוזלים בראש.
- מחקר על ביומרקרים לזיהוי אסטרונאוטים בסיכון גבוה לפגיעה בעיניים, כך שניתן יהיה לבחור מועמדים המתאימים למשימות ממושכות יותר.
האתגר הגדול של משימות חלל ארוכות
שינויים פיזיולוגיים הם אחד האתגרים המרכזיים במסעות לחלל, ולצד הקרינה הקוסמית, אובדן מסת שריר וירידה בצפיפות העצם, SANS מצטרפת לרשימת האתגרים שיש לפתור כדי לאפשר שהייה בטוחה לטווח הארוך בחלל העמוק.
ככל שהמחקר בתחום מתקדם, אנו מתקרבים להבנה טובה יותר של השפעות החלל על גוף האדם. המסקנות ממחקרים אלה יסייעו לסלול את הדרך לא רק למסעות למאדים, אלא גם לשהות ממושכת בבסיסים מחוץ לכדור הארץ – ואולי יום אחד, ליישוב כוכבים אחרים.
